<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן</h1>
<h2>דף מו:</h2>
גרסינן ביבמות בפרק החולץ [מ"ב ע"ב] ובכמה דוכתי א"ר יוחנן הלכה כסתם [משנה]. ובהחולץ מייתי לה אההיא דתנן [שם מ"א ע"א] היבמה לא תחלוץ עד שיהיה לה שלשה חדשים, לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו לה שלשה חדשים, אחד בתולות ואחד בעולות אלמנות וגרושות ארוסות ונשואות, רבי יהודה אומר הארוסות ינשאו והנשואות יתארסו, רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול. ובגמרא [שם מ"ב ע"ב] רבי אלעזר לא על לבי מדרשא אשכח לרבי אסי א"ל מאי אמור בי מדרשא א"ל הכי א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה. מכלל דיחידאה פליג עליה, א"ל אין דתניא הרי שהיתה רדופה ללכת לבית בעלה וכו' עד או שהיתה עקרה והמפלת לאחר מיתת בעלה וכו', עד כולן צריכין להמתין שלשה חדשים דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מתיר לארס ולינשא מיד. משמע דאע"ג דשנה רבי בסתם, כיון דברייתא מפרשא דההיא סתמא יחידאה היא לא סמכינן אסתמא. ומשמע נמי מהא דסברי רבי אלעזר ורבי אסי דהלכה כרבי יוסי מחבירו ולא מחביריו. דקא פסיק הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, ש"מ דבעלמא הלכה כרבי יוסי. ומדקאמר מכלל דיחידאה פליג עליה, ש"מ דאי הוה סתמא כרבים אף כרבי יהודה אין הלכה, וכל שכן כרבי יוסי. דכיון דפסיק הלכה כרבי יהודה, ואפילו הכי אמר מכלל דיחידאה פליג עליה, לא עדיף סתמא דרבי יוסי דהלכה כותיה במקום רבי יהודה מדרבי יהודה עם פסקא במקום רבים. דאי רבנן פליגי הכי משמע דלא סמכינן אההיא פיסקא. והכא נמי לא סמכינן אדרבי יוסי במקום רבים. וכבר כתבתי בסדר איסי דחלוקים אמוראים בדבר, (והאי) [אי] הלכה כרבי יוסי מחביריו או דוקא מחבירו.
ומסקינן התם בהחולץ [יבמות מ"ב ע"ב] אמר רבי חייא בר אבא חזר בו רבי יוחנן ואמר רב יוסף אי הדר ביה ממתניתא דכרמא הדר ביה דתניא א"ר ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן [ברוקה] שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים. (ד)משמע דנמנו וגמרו כרבי מאיר, ומשום הכי חזר בו רבי יוחנן.
ונראה לי דמהכא אמר רב נחמן אמר שמואל בפרק אע"פ [כתובות ס' ע"ב] הלכה כרבי מאיר בגזירותיו. דהכי גרסינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו א"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי וכו', עד אמר רב משרשיא ליתנהו להני כללי. ומתמהינן מנא ליה לרב משרשיא אילימא מהא דתנן רבי שמעון וכו'. ומייתי טובא ודחי עד אלא מהא דתנן וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו כו' עד (א)ר' אלעזר אשכחיה לרבי אסי א"ל מאי אמר האידנא בבי מדרשא א"ל הכי א"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי מכלל דיחידאה פליג עליה וכו'. וכך כתוב בכל הספרים שעיינתי בהם חדשים וגם ישנים. כי בהחולץ הפיסקא כרבי יהודה, ובמי שהוציאוהו כרבי יוסי. ואם כך הוא כרבי יוסי כל שכן שראייה מכאן דסבר רבי יוחנן דאין הלכה כרבי יוסי מחבירו. ומסקינן למה ליה לרבי יוחנן למימר הלכה כרבי יוסי והאמרת רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. ומסיק ודילמא לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל [דאמר] הלכה כרבי מאיר בגזירותיו. ש"מ דמהכא דייק רב נחמן משמיה דשמואל. ורבי יוחנן נמי דהדר ביה ממתניתא דכרמא, איכא למימר דסבירא ליה כיון שנמנו וגמרו כרבי מאיר שמע מינה דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו. דהא רב יוסף דאמר דהדר ביה רבי יוחנן ממתניתא דכרמא עבד עובדא כרבי מאיר בתרי עובדי, כדאיתא בפרק אע"פ [כתובות ס' ע"ב] אריסיה דאביי דאתא לקמיה א"ל מהו לארס בחמשה עשר חדש, א"ל חדא רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה וכו', עד כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל רב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו. ופליגי רבי מאיר ורבי יהודה במניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חודש. וב"ש וב"ה נמי דלא כרבי מאיר, לב"ש צריכה להמתין כ"ד חודש, וב"ה כרבי יהודה דאמר ט"ו חודש כדאמר רבי נתן ב"ר יוסף. ובגמרא דרבי מאיר אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות גרסינן [שם נ"ו ע"ב] אחתיה דרמי בר פפא הוה נסיבא לרב אויא אירכס כתובתה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים משהה אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה. א"ל אביי והאמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו, א"ל אי הכי זיל כתוב לה. אלמא אע"ג דרבים פליגי [עליה] עבדינן כותיה כיון דרבים קיימי כותיה כדמסקינן ממתניתא דכרמא. ונראה דאף מניקה משום גזירה.
ונראה לי דהא דקאמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו דוקא בכה"ג בדבר שאין לו שורש ועיקר מן התורה, כגון ג"ח שגזרו חכמים משום גזירה שמא ישא את אחותו מאביו ושמא ייבם את אשת אחיו מאמו, כדאיתא בהחולץ [יבמות מ"ב ע"א]. ואפילו לרב יהודה אמר שמואל דאמר להיות לך ולזרעך אחריך להבחין בין זרע ראשון לזרע שני, אינו אלא אסמכתא בעלמא. וכיון שהכל מודים בנשואה הראויה להוליד שצריכה להמתין ג"ח סבר רבי מאיר דלא פלוג רבנן בשאר כל הנשים וגזרינן אירוסין אטו נישואין. וכן מעוברת חבירו ומינקת חבירו דכיון דמשום תקנת ולד גזרו כל ימי משך היניקה, גזרו בין על האירוסין בין על הנישואין. וכן לענין הכתובה. ואע"ג דרבי מאיר סבר כתובה דאורייתא אליבא דרב דאמר גזר, דרבי מאיר דרש כמוהר הבתולות לענין כתובת בתולות. ועיין נמי בסדר רבי מאיר. כיון דחכמים מודים בתקנת מנה מאתים ובלא כתובה אסור לכנוס, סבר רבי מאיר כל הפוחת מתקנת חכמים אין כאן כתובה. וכן כתובה דאירכסא אסור לשהות [אשתו] אפילו שעה אחת דכי תקינו איסור כניסה בלא כתובה אף על [השבויה] גזרו. ובפרק החובל [ב"ק פ"ט ע"א] תניא סתמא דברייתא כרבי מאיר. דתניא התם וכן היא שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה וכו'. ומסקינן הא ודאי רבי מאיר היא דאמר אסור לאדם להשהות את אשתו שעה אחת בלא כתובה.
ונראה דכיון דמסקינן התם דהא דאמר רב משרשיא ליתנהו להני כללי, דהא רב לית ליה הני כללי, איכא למימר דכלל וכלל לא אתא רבי יוחנן לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל. ומיהו זהו תימה מפני מה נתחלפו השיטות, בפסקי ההלכה בהחולץ כרבי יהודה, ובמי שהוציאוהו כרבי יוסי. רבי יוסי ודאי לא פליג אדרבי יהודה. דרבי יוסי מיקל בשלשה חדשים טפי מרבי יהודה, כדאיתא בשלהי ארבעה אחין [יבמות ל"ב ע"א]. והאי דנקט רבי יוסי ולא נקט רבי יהודה, משום דרבי יוסי נימוקו עמו, וכן פירש רש"י. ותימה נמי אי רב לית ליה הני כללי דרבי יוסי נימוקו עמו וכן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה.
